<h1>ספר החינוך מצוה תכ"ה</h1>
<h2>דף י:</h2>
להרוג שבעה עממים המחזיקין בארצינו טרם כבשנו אותה מהם, והם הכנעני והאמורי וכולי, ולאבדם בכל מקום שנמצאם, שנאמר עליהם [דברים ז'] החרם תחרים אותם, ונכפלה המצוה בסדר שופטים, שנאמר שם [כ'] כי החרם תחרימם החתי והאמורי וגומר. משרשי המצוה לפי שאילו השבעה עממים הם שהחלו לעשות כל מיני עבודה זרה וכל תקרובת ותועבות השם אשר שנא, ועל כן בהיותם עיקר עבודה זרה ויסודה הראשון נצטוינו עליהן למחותן ולאבדן מתחת השמים, לא יזכרו ולא יפקדו בארץ החיים, ובמצותינו זאת עליהם להחרימם ימצא לנו תועלת שנאבד זכרם מן העולם ולא נלמוד ממעשיהן. וגם יש לנו ליקח מוסר בזה שלא נפנה אחר עבודה זרה, כי ברדפנו אחר כל איש מהמשפחה הרעה הזאת להרגו על התעסקם בעבודה זרה לא יעלה על לב איש לעשות כמעשיהם בשום פנים. ואין לשאול כלל למה נבראו האומות הרעות אלו אחר שסופן לאבד לגמרי מן העולם, כי כבר ידענו שרשות נתונה בידו של אדם להיות טוב או רע ושלא יכריח השם את האדם על אחד מהן, ואחר שכן נאמר כי שבעה עממים אילו קילקלו מעשיהן והרשיעו עד שנתחייבו כולן אבדון ומות, ובתחילת הבריאה היו ראויין גם לטובה, ואל הטעם הזה נסמוך מצות כליון עמלק שבסדר כי תצא בסוף מצות עשה שבסדר [מצוה תר"ד]. ואם נחפוץ נאמר עוד כי אפשר שהיה להם בזמן מן הזמנים שעת הכושר, ומפני אותה השעה זכו להבראות, או אולי נאמר שיצא מבין כולם אדם אחד הגון ובשבילו זכו כולן להבראות, וכעניין שמצינו חכם אחד שאמרו זכרונם לברכה [ע"ז י' ע"ב] שהיה מבני בניו של עמלק והוא אנטונינוס, ואין מן הנמנע אצל הבורא לבראות כמה בני אדם בשביל אחד כי הוא ברוך הוא לא יראה עמל בכל אשר יחפוץ עשוהו בהנחת חפצו יעשה כל אשר חפץ, והוא ברוך הוא המבין את כל מעשינו ויודע מה צורך לאחרים אל האחד המיוחד כי יבראו כולם בשבילו [או נאמר שנבראו כדי שיקחו מהם מוסר בני העולם, או כדי שיבנו ערים ויטעו גנות וכרמים לישראל]. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שאין מלך ישראל נלחם תחילה אלא מלחמת מצוה שהיא מלחמת שבעה עממין הנזכרים ומלחמת עמלק ומלחמת עזרת ישראל מצר שבא עליהם, ובמלחמות אילו אינו צריך ליטול רשות מבית דין. ויתר פרטיה מבוארים. ונוהגת מצוה זו בזכרים ונקבות בכל מקום ובכל זמן שיש כח בידינו להורגם. וכתב הרב רבנו משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות] אולי חושב יחשוב שזו מצוה שאינה נוהגת לדורות אחר ששבעה עממין כבר אבדו, וזה אמנם יחשבהו מי שלא יבין ענין נוהג לדורות ואינו נוהג לדורות, וכלל דבריו זכרונו לברכה שיש לדעת כי כל מצוה שלא תהיה עשייתה נעדרת מחמת שעבר זמנה, כגון מצוות שהיו במדבר ולא אחר כן בארץ, וכן מצות הסבת נחלה שלא היתה אלא לאותו הדור שהיו בחילו' הארץ בכניסתן לארץ, כגון אילו הן שנקראות אינן נוהגות לדורות, אבל כל מצוה שהיא נעדרת ממנו מחמת שאינו נמצאת לנו שנוכל לעשותה, אבל לא שהכתוב יתלה אותה בזמן מן הזמנים כגון זו של אבדון שבעה עממים ועמלק, שהכתוב צונו למחות שמם ולאבדם לעולם בכל דור ודור שנמצאים, ואף כי כבר עשינו בהם המחוייב על ידי דוד מלכנו שהשחיתם כולם עד שלא נשארו מהם רק מתי מספר שנתפזרו וטבעו בין האומות עד שלא נודע זכרם ואין בידינו עתה לרדוף אחריהם ולהורגם, אף על פי כן לא תקרא מצוה זו מפני זה מצוה שאינה נוהגת, והבן זה העיקר והחזק בו. ועובר על זה ובא לידי אחד מהם ויכול להורגו מבלי שיסתכן בדבר ולא הרגו ביטל עשה זה מלבד שעבר על לאו שנאמר עליהם [דברים כ'] לא תחיה כל נשמה, כמו שנכתוב בסוף סדר שופטים בעזרת השם בסימן תקכ"ט [מצוה תקכ"ח].
